מאמרים

להקות ישראליות מקוריות ושוק המוזיקה מה קורה?

אתם זוכרים את הקליפ של השיר bitter sweet symphony של להקת the verve ?
הזמר ניראה שר את השיר תוך כדי הליכה נחושה ברחוב הומה. כל מי שעומד בדרכו נתקע או זז הצידה לאורך כל השיר.לקראת הסוף חברי הלהקה מצטרפים אליו להליכה.

יש אנשים שיגידו שזאת הגישה שצריכה להיות ללהקה חדשה שמנסה לקדם את עצמה ואת שיריה. הלהקה צריכה לעמוד בהרבה מאד מכשולים ואסור לה למעשה לסתות מהדרך, כלומר לעשות את השירים להיות שלמים איתם ולהתכונן לביקורות רעות להוצאות כספיות מדהימות על הקלטות, קליפים וניסיון להתפרסם. בנוסף אין ללהקה זכות קיום ללא הופעות והרבה.

בימים שבהם שוק המוזיקה בארץ מצומצם מאד ויש יותר עצה מאשר ביקוש, להקות חדשות נאלצות למצוא פתרונות כדי לקבוע כמה שיותר הופעות על מנת להיחשף לכמה שיותר קהל שהם לא החברה שלך. בכל המקומות שמארחים הופעות דורשים מהלהקה להביא את הקהל וזה יוצר בעיה לא קלה ללהקות חדשות עם חומר מקורי שלא מפורסמות במדיה. להקות אלה אחרי מספר הופעות מול קהל החברים שלהם מפסיקים להופיע. גם אם ההופעה טובה מאד כי אין חשיפה לקהל אמיתי ניטרלי שלא מכיר את הלהקה.

אחד הדרכים לעקוף את זה ולהמשיך להופיע היא להכין הופעה אקוסטית מקבילה למופע המחושמל. לקחת את השירים, לעבד אותם בפשטות עם כלים אקוסטיים גיטרה, באס, כלי הקשה וזאת כדי להופיע במקומות קטנים שלפעמים יש להם קהל משלהם, להיחשף לקהל אקראי וכך לקדם את השירים. לראות תגובות ניטרליות להגיע לקהל חדש. בנוסף בפורמט הזה תוכלו להופיע באירועים פרטיים חתונות, ימי הולדת או אפילו אצל אנשים בסלון.
הופעה אקוסטית לא צריך להיות משהו מסובך גם אם אתה להקה קצת כבדה. בסך הכול לנגן אקורדים ולשיר היטב בלי הסיבוכים של ציוד הגברה כבלים, אפקטים וכיו"ב. דרושים כמה מיקרופונים שבדרך כלל יש בכל מסעדה בר, אפילו הקטנים ביותר.
בכל מקרה רצוי להוסיף כמה שירים מוכרים למופע ולשלב אותם בהופעה שלכם כדי למשוך באוזן את הקהל שלא מכיר את השירים שלכם. הלהקה צריכה להיות מוכנה לגמישות עם המוזיקה שלהם ולהכין הופעה אקוסטית שונה במקביל למופע המקורי.

כל עניין ההופעות הוא חלק אחד, יש גם את הנושא של הצלחה במדיה. ישנן שתי דרכים להצליח, הראשונה היא דרך הכסף, להשקיע בהפקת תקליט, מפיק מוזיקלי, הקלטות באיכות הכי גבוהה, יחסי ציבור וקליפים. הדרך הזאת תעלה ללהקה סכום של כ-200 אלף שקל בערך ואין שום הבטחה מצד שום גורם שזה יצליח. הדרך השנייה היא לבנות מוניטין מלמטה פליירים, פוסטרים, אינטרנט, הופעות והרבה. כמו שצינתי בתחילת המאמר זה מאד קשה לאור הנסיבות.

לסיכום דרושה נחישות ברזל ללהקה חדשה כדי להגיע לבאר ולשתות ממנה. מצב זה גורם להרבה מוזיקאים לחדול מלנגן וזה הרי אסון לתרבות המוזיקה בארץ שצוללת לרדידות של כוכבים נולדים, למחזור תמידי של אותם שירים, אותם מוזיקאים ואותם שמות שאנחנו מכירים כבר ארבעים שנה.
המכשול הכי גדול שעומד בפני להקה חדשה זה שבשביל המדיה איכות המוזיקה ורמתה הם לא מדד. יותר חשוב המראה, סיפור שערורייתי, קשר דם או חברי עם מישהו בתחום או תקציב בלתי מוגבל.

למרות הכול יש בארץ הרבה להקות פעילות שמנגנות בשלל סגנונות ומקדשות את המוזיקה. כולי תקווה שנוכל לראות להקות כאלה עולות כדי שיהיה קצת פלורליזם מוזיקלי כי אם תשימו לב טוב בערוץ הרשמי של ישראל משדרים לרוב מוזיקה מזרחית כוכב נולד ואת אותם מוזיקאים מלפני ארבעים שנה.

למה הכדורגל שלנו לא יגיע לשום מקום בתנאים הנוכחיים?

הסיפור של הכדורגל בישראל הוא סיפור לא פשוט ולפעמים עצוב. זהו הספורט הפופולארי ביותר בקרב הישראלים ועם זאת לא מביא הישגים ולרוב הוא לא מהנה לקהל עצמו. זה מביא שרשרת של השתלשלויות שבעצם מנציחים את הכדורגל הישראלי במצבו הנוכחי, כלומר אין התקדמות ואפילו נסיגה. במקביל מדינות אחרות קטנות כמונו מתקדמות בהתמדה. למה זה?

החטא הקדמון הוא למעשה בהתחלה בילדים בנערים ובנוער. שם הקריטריונים לקבלת שחקנים או שילוום במשחק הם לאו דווקא כישרונו של הילד. מגלי הכישרונות לא תמיד שמים דגש על הנושא הזה כי אם על נושא קירבה, חיבה לילד ועוד כל מיני פרמטרים שלא רלוונטיים לאיכות הכדורגל. בנוסף נראה שהאיכות של הליגה הבחירה והשחקנים הבחירים ביותר לוקים בחסר בנושא היסודות של הכדורגל. יותר מידי פעמים אנחנו רואים במשחק ליגה או נבחרת שהשחקנים הישראליים לא מסוגלים לחבר שלוש מסירות רצוף, כשמגיעים לאזור הקרן לא מצליחים להרים כדור לרחבה בצורה מקצועית, או שזה ארוך מידי או קצר מידי בעיקר לא מדויק.

בעמדת השוער יש בעיה שחוזרת על עצמה, יש נטייה לבעוט את הכדור ישר לחלוצים, מרחק של שישים מטר שזה ברוב המוחלט של המיקרים כדור אבוד מהטעם הפשוט שהיריבים עם הפנים לכדור והחלוצים עם הגב אליו ברגע המסירה זה יוצר יתרון ברור להגנת היריב ומשום מה השוערים שלנו בועטים שוב ושוב לחלוצים במקום למסור למגן או בלם פנויים ולהתחיל את המשחק מלמטה בשליטה על הכדור.

כל הדברים האלה כאמור הם בעיות של יסודות שלפי מה שנראה לא שמים מספיק דגש בילדים, נערים ונוער. בנוסף לכל אלה יש את נושא המנטאליות של ההתאחדות לכדורגל והמאמנים הבחירים בישראל.

בעבר בשנות ה50 וה60 הנבחרת שובצה לשחק ביבשת אסיה ואז יכולנו לומר שאפשר וצריך לנצח בכל מחיר ולראיה היו הצלחות אליפות אסיה לנוער והעפלה למונדיאל מקסיקו 1970 תוך כדי הופעה מכובדת.

בעשרים שנה האחרונות הנבחרת משובצת לשחק באירופה שם נמצאות רוב הקבוצות הטובות בעולם והנבחרת הישראלית ובחיריה נכנסו למין פחד משתק של, רק שלא נפסיד, בואו נעשה הגנה ובוא נשמור על הגול. המנטאליות או הגישה הזאת דנה את הנבחרת למפסידנות חוזרת ונישנת הרי כדורגל זה משחק של בני אדם ובמצב נתון כל אחד יכול לנצח אבל אם תבוא בגישה שאתה הולך להפסיד אתה תפסיד.

צריך לעקור את הטאקטיקות ההגנתיות ולהתחיל לשחק קדימה ולהאמין שאפשר וצריך לנצח בכל מחיר. להפסיד 1-0 או 5-0 זה אותו הדבר.

לדוגמא נבחרת דנמרק הגדולה של שנות ה80 וה90, מדינה קטנה ששמה לה לדגל את הכדורגל היפה וההתקפי. במשך השנים הללו הם עלו למונדיאל נתנו הצגה גדולה וב1992 זכו באליפות אירופה, לאור הגישה הזאת זה לא מפתיע. גם אורוגוואי מדינה קטנה בתחילה ואמצע המאה הקודמת הצליחה להגיע להישגים חסרי תקדים בגלל גישה חיובית התקפית ורצון ברזל הם זכו בשתי אולימפיאדות ושתי אליפויות עולם זאת עדיין המדינה הכי קטנה שזכתה באליפויות עולם.

לסיכום זה אפשרי שישראל תתפתח ותצמח בכדורגל אך בשביל שזה יקרה צריכים לצאת קצת מהקופסא ולהתחיל לחשוב בגדול, כלומר בילדים להקנות יסודות בצורה בלטי מתפשרת ובהמשך בקבוצות הבוגרות להאמין שאפשר וצריך לנצח כל משחק גם מול המדינות הכי גדולות בכדורגל העולמי ודוגמאות של המדינות שנתתי כאן הן הראיה לכך.

אם נסתכל על ההיסטוריה של נבחרת ישראל אנחנו נראה שהניצחונות הגדולים של הנבחרת בעשרים שנה האחרונות ישראל שיחקה ללא פחד, בגישה התקפית ובלי רגשי נחיתות.

הסיפור של הלהקה הטובה בעולם. זה קרה באמת?

באמצע המאה שעברה לאחר טראומת מלחמת העולם השנייה ובצל המלחמה הקרה בין המעצמות עסקי הבידור והמוזיקה בעולם המערבי ובעיקר בארצות הברית היו עדיין שקועים בבלוז, גאז, ביפ בופ ועוד כל מיני סגנונות מוזיקה שהיו פופולאריים בשנות הארבעים וכמובן המוזיקה הלבנה הקנטרי. המוזיקה השחורה והלבנה בשלב זה ממעטות להתמזג למרות שכבר החלו לבנים ושחורים לנגן יחדיו.

בתחילת שנות החמישים תחת מצב כלכלי טוב בארצות הברית החלה מבצבצת מרדנות בקרב הצעירים הלבנים והחלו שומעים ורוקדים לצלילי המוזיקה השחורה ואט אט החל ניסיון לשלב את הסגנונות וברגע שאלביס פרסלי התפרסם כבר היה ברור שסגנון מוזיקה חדש בא לעולם הרוקנרול. השילוב הזה בין שחור ללבן סחף את אמריקה ובעקבותיה את העולם כולו.

בצד השני של האוקיינוס האטלאנטי באנגליה מתבגרים החלו מקבלים תקליטים של אלביס, צאק ברי,ליטל ריצארד ועוד כוכבי רוקנרול ענקיים ונסחפו מיידית בקסם של סגנון המוסיקה החדש. שלושה חברה ממעמד הפועלים בעיר ליוורפול החלו נפגשים מלחינים ושרים שירים ברוח הרוקנרול. מהר מאד התקדמו ומצאו עבודה בהמבורג גרמניה בתור נגני מועדונים שם ניגנו כמעט כל לילה את כל הלהיטים של האלילים שלהם מאמריקה לאחר שנתיים קשות חזרו החברה לאנגליה והחלו מופיעים במועדונים בליוורפול והפעם גם עם שירים משלהם. מהר מאד הצליחו למשוך את תשומת הלב של אחד האמרגנים הגדולים בליוורפול, הוא התרשם מאד מהקצב, המוזיקה ובעיקר מהקסם האישי של חברי הלהקה. בשלב הזה הם מנגנים ברביעייה באס, שני גיטרות, תופים וכמובן שירות. האמרגן הוריד אותם מהפוזה המרדנית של מעילי עור ותסרוקות אלביס והכניס אותם לחליפות מכובדות בהתאם לרמה שלהם וכך החלה האגדה.

האמרגן החל לחפש איפה להקליט את שיריהם ורצה שמישהו יחתים אותם על חוזה הקלטה. הם הגיעו למפיק מפורסם שלא כל כך התלהב מהם בתחילה, למרות זאת הקליט אותם. בשני הניסיונות הראשונים השירים לא זכו לתשומת לב רבה עד שהם הלחינו שיר ששבר את כל המחסומים השיר טיפס לראש המצעד באנגליה בעקבותיו השירים הקודמים שהקליטו. ההצלחה הייתה מסחררת. החלו מופיעים בכל רחבי אנגליה וסקוטלנד עם אומנים מפורסמים אחרים ומהר מאד הבינו שהקהל בא בעצם לראות אותם, את להקת החיפושיות, זה היה שמם. השיגעון היה בלטי נתפש בחורות צורחות וצעירים מהופנטים גדשו את ההופעות שלהם. יש לציין שהיו עוד להקות שניגנו באותו סגנון אבל האיכות שלהם הייתה בלטי נתפשת מוזיקה מלודית עם זאת מחוספסת כשהמילים קלילות עם קריצה של עומק שדיברו ללב של הצעירים ואפילו מבוגרים בתקופה ההיא.

שמם הלך לפניהם והם יצאו לסיבוב הופעות באירופה וכבשו אותה. את התופעה הגדירו באירופה ביטלמניה. לאחר שני תקליטים ששברו את כל השיאים במכירות הם פנו לאמריקה, גם שם בתחילה לא זכו לתשומת לה רבה עד ששיר תפס. ביום שהם נחתו באמריקה חיכו להם בשדה התעופה עשרות אלפים צעירים נלהבים שבאו לקבל את הלהקה הכי מדהימה שהם ראו ושמעו. הם התקבלו בכבוד של מדינאים. את היום הזה מגדירים בעולם כהיום שבו אנגליה כבשה את אמריקה שוב.

לאחר הצלחה מסחררת יצאו לסיבוב הופעות בעולם כתבו שירים בבתי מלון וניגנו בלילה. השנה היתה 1966 ולאחר שלוש שנים מתישות החברה התעייפו מהלחץ הפרסום והקש היה שאחד מחברי הלהקה צוטט אומר שהחיפושיות יותר מפורסמים מישו הנוצרי כמובן שהמילים הוצאו מהקשרם. באמריקה ובעולם החלו שורפים את תקליטיהם והמצב איים לסיים את דרכה של הלהקה באופן טרגי.

לאחר חופשה של חצי שנה החיפושיות חזרו לנגן וכשכולם חשבו שלא יוכלו לחזור על הישגיהם החיפושיות הוכיחו שהם הלהקה הטובה בעולם החלו מתמקדים בהקלטות באולפן והפסיקו לגמרי מלהופיע. התוצאה הייתה עליה ברמת המוזיקה והמלודיות בשילוב עם מילים עם עומק חברתי ופילוסופי שעדיין אין שני לו תוך כדי השתלבות עם רחשי הלב של הצעירים של התקופה. אלה הם שלהי שנות השישים תקופה של תהפוכות חברתיות כשהחיפושיות נשארים כסלע איתן בקונצנזוס העולמי.

להקת החיפושיות היא עד היום הלהקה הכי משפיעה מוזיקלית ועדיין מושמעת בכל רחבי הכדור חמישים שנה אחרי התחלתם.

כולנו החיים במאה העשרים ואחת זכינו להיות נוכחים בזמן שלהקה גדולה כזאת עדיין מושמעת וכיום ברשת האינטרנט ניתן להשיג את כל החומר של הלהקה. החיפושיות כנראה יוזכרו בנשימה אחת עם המוזיקאים הגדולים של כל הזמנים המנגינות והמילים שלהם נטולי זמן ועדיין מדברים לכל אחד ואחת בכל גיל. למי שלא מכיר את הלהקה יבין מיד את המאמר הזה לאחר שיבקר ביוטיוב וירשום שתי מילים פשוטות the beatles.